מוצאי שבת ה-6 לדצמבר, טרמינל 3 שדה התעופה בן גוריון - ישראל.

עשרות מלווים, בני משפחה, חברים וסתם ידידים, מחבקים מנשקים ומחזקים בפעם האחרונה את טל, רגע לפני שהיא עולה למטוס לטיפול שכולם מייחלים שיציל את חייה.

טל מחוייכת כרגיל, מחזירה לכולם אהבה עד שלרגע לא ממש ברור מי מחזק את מי.

טל ובני משפחתה סרים לעמדת ביקורת הדרכונים, כשבצד השני ממתינים כולם ומשננים בפעם האחרונה, את משפטי החיזוק והאהבה שיעריפו עוד רגע קט לטל.
"טל חזקה. חזקה בנפשה וברוחה, אבל ברגע כזה חייבים לברור את המילים הנכונות ביותר". מסכמים כולם.

דוריס, שמעון, ליז (אמא, אבא ואחות של טל) מגיעים אחרי ביקורות הדרכונים, מחליפים בין כל המלווים הרבים מילות עידוד אחרונות. ואז מגיע הרגע הקשה מכל. נפרדים מטל.
אין עין שנשארה יבשה, אין לב שלא נקרע לגזרים, שעה שכל אחד ואחת קיבל חיבוק ונשיקה אחרונה מטל.

טל שלנו היקרה,
את שם הרחק, אך ליבנו איתך בכל עת.

בבקשה תהיי חזקה, אנו מבטיחים לישא בכל עת את התפילה:
"שתשובי אלינו בריאה ושלימה,
וכל זה יקרה ממש במהרה".

חיוכך, ומבט עיניך, לא סר לרגע מענינו,
תמיד תמיד תהיי בליבנו.

אוהבים אותך כולם...